הלכות כלים פרק ט

א) כל כלי מתכות שיש להן שם בפני עצמן מקבלין טומאה חוץ מן הדלת והנגר והמנעול והפותת שתחת הציר והציר והקורה והצינור מפני שאלו עשויין לקרקע או לשמש את העץ אינן מקבלין טומאה ואפילו קודם שיקבעו, וכל כלי מתכות שיש לו שם לווי אינו מתטמא בפני עצמו מפני שהוא כמקצת כלי, כיצד עקרב של פרומביא טמא ולחיים שלה שעל לחיי הבהמה מכאן ומכאן טהורין, ואין מקבלין טומאה בפני עצמן מפני שאין להם שם בפני עצמן ובשעת חבורו הכל מקבל טומאה.

ב) טסין של ברזל שמניחין על לחיי האדם בשעת מלחמה אינן מקבלין טומאה מפני שאין להם שם בפני עצמן, ואם יש בהן בית קיבול מים מתטמאין ככל כלי קיבול.

ג) נזם העשוי כקדרה מלמטה וכעדשה מלמעלה ונפסק הקדרה שלו מקבלת טומאה בפני עצמה שהרי יש לה בית קיבול והעדשה מקבלת טומאה בפני עצמה מפני שיש לה שם בפני עצמה, והצנירה שלה שהיא נכנסת באוזן או באף אינה מקבלת טומאה בפני עצמה, היה הנזם עשוי כמין אשכול ונפרק טהור מפני שאין בו בית קיבול ואין לכל גרגיר ממנו שם בפני עצמו והרי אינו ראוי לתכשיט משנפרק.

ד) טבעת אחת שמניחין הבנות ברגל אחת היא הנקראת בירית ואינה מקבלת טומאה מפני שאין עליה צורת כלי תכשיט אלא כמו טבעת הכלים או טבעת שקושר בה בין כתפיו, אבל שתי טבעות שמשימות הבנות ברגליהן ושלשלת מוטלת ביניהן מזו לזו מקבלין טומאה מפני שהן תכשיטי הבנות והן הנקראין כבלים.

ה) קטלא של חליות של מתכת והם בחוט של צמר או של פשתן ונפסק החוט, החוליות מקבלות טומאה שכל אחד ואחד כלי בפני עצמו, היה החוט שלה של מתכת והחוליות של אבנים טובות ושל מרגליות או של זכוכית ונשברו החוליות והחוט קיים הרי זה מתטמא בפני עצמו, שירי קטלא כמלא צואר קטנה.

ו) כל הכיסויין של מתכת טהורין ואין מקבלין טומאה מפני שאין להם שם בפני עצמן, חוץ מכיסוי המיחם ומכסוי טני של רופאין מפני שמניחין בו את האספלנית נעשה כלי קיבול.

ז) כסוי של מתכת ששפו ולטשו ועשהו מראה הרי זה מקבל טומאה.

ח) כל המשקולות של מתכות מקבלות טומאה והן הנקראין אונקיאות, קנה מאזנים של עץ שהיו אונקיות של ברזל תלויות בו מקבלת טומאה מפני האונקיות התלויות בו, במה דברים אמורים במאזנים של מוכרי פשתן ומוכרי צמר אבל של בעלי בתים אינו מקבל טומאה עד שיהיו האונקיות קבועות בו.

ט) משקלות שנשתברו אף על פי שהחזירן ושוקל בהן אינן מקבלין טומאה, ייחד מהן חצאי ליטרין שלישי ליטרין רביעי ליטרין הרי אלו מקבלין טומאה.

י) סלע שנפסלה והתקינה להיות שוקל בה מקבלת טומאה.

יא) אונקלי של כתפים טהורה ושל רוכלים מתטמאין, אונקלי של נקליטי המטה טהורה ושל דרגיש מתטמאה, אונקלי של כוורת הציידים שצדין בהן הדגים טהורה ושל שדה מתטמאה, אונקלי של מנורות העץ טהור ושל שולחן מתטמא, זה הכלל כל כלי שמקבל טומאה בפני עצמו מן התורה הרי האונקלי של מתכת שלו ושלשלת שלו מקבלת טומאה, וכלי שאינו מקבל טומאה כגון פשוטי כלי עץ וכלי עץ הבאים במדה וכיוצא בהן אונקלי של מתכת והשלשלת שלו אינן מקבלין טומאה וכל אחת ואחת בפני עצמה טהור שאין האונקלי או השלשלת כלי בפני עצמו אלא הרי הן כמקצת כלי, ואפילו אונקלי שבכותלים שתולין בה הכלים והבגדים וכיוצא בהן טהורה.

יב) שלשלת שיש בה בית נעילה מתטמא והעשויה לכפיתה טהורה.

יג) שלשלת של סיטונות מתטמאה מפני שהן נועלין בה את החנויות, ושל בעלי בתים טהורה שאינה עשויה אלא לנוי.

יד) שלשלת של מושחי קרקע ויתדותיהן שתוקעין בקרקע בשעה שמושחין מקבלין טומאה, ושל מקוששי עצים טהורה לפי שהיא משמשת את העץ.

טו) שלשלת דלי גדול ארבעה טפחים ממנה סמוך לדלי מתטמאה עם הדלי מפני שהיא צורך הדלי והשאר טהור לפי שאין לו שם בפני עצמו, ושלשלת דלי קטן עשרה טפחים.

טז) הכדור של מתכת והסדן, והקנטר של בנאי, והדקר של חרש, וחמור של נפח, והמטולטלת, והמשקולות של בנאים, והכיריים של ברזל שחובטין בהם הזיתים, והאפרכס של מתכת, והאולר שכורתין בו הסופרים ראש הקולמוס של קנה, והקולמוס של מתכת, והכן, והכנא שמשרטטין בו הסופרים, כל אלו מקבלין טומאה שכל אחד מהן יש לו שם בפני עצמו.