הלכות ערכים וחרמים פרק ב

א) האומר ערך ידי, או ערך עיני, או רגלי עליי, או שאמר ערך יד זה, או עינו עליי -- לא אמר כלום. ערך ליבי, או כבדי עליי, או ערך ליבו או כבדו של פלוני עליי -- נותן ערך כולו; וכן כל אבר שאם יינטל מן החי, ימות -- אם אמר ערכו עליי, נותן ערך כולו. [ב] אמר חצי ערכי עליי, נותן חצי ערכו; ערך חציי עליי, נותן ערך כולו -- שאי אפשר שיינטל חצייו ויחיה.

ב) [ג] האומר דמי ידי עליי, או דמי יד פלוני עליי -- שמין אותו כמה הוא שווה ביד, וכמה הוא שווה בלא יד; ונותן להקדש. כיצד, אם נמכר הוא כולו ישווה חמישים, ואם יימכר חוץ מידו, שתישאר ידו זו לבעליו, ולא יהיה ללוקח בה כלום, ישווה ארבעים -- נמצא זה יתחייב לשלם להקדש עשרה. וכן כל כיוצא בזה.

ג) [ד] האומר דמי ראשי, או כבדי עליי, או דמי ראשו, או ליבו של פלוני עליי -- נותן דמי כולו. וכן האומר דמי חציי עליי, נותן דמי כולו; אבל האומר חצי דמיי עליי, נותן חצי דמיו.

ד) [ה] האומר משקלי עליי, או משקל פלוני -- נותן משקלו: אם כסף, כסף, ואם זהב, זהב -- כמו שפירש. אמר משקל ידי, או רגלי עליי -- רואין כמה היא ראויה לשקול, ונותן ממין שפירש. עד היכן היא היד לעניין זה, עד האציל; והרגל, עד הארכובה: לפי שבנדרים, הולכין אחר לשון בני אדם.

ה) [ו] האומר קומתי עליי, כסף או זהב -- נותן שרביט שאינו נכפף מלוא קומתו, ממין שפירש; אמר מלוא קומתי עליי -- נותן אפילו שרביט שנכפף, ממין שפירש.

ו) [ז] האומר משקלי עליי, ולא פירש מאי זה מין -- אם היה עשיר ביותר, ונתכוון למתנה מרובה -- נותן משקלו זהב; והוא הדין באומר משקל ידי או רגלי או קומתי עליי, ולא פירש מאי זה מין -- נותן זהב. ואם אינו מופלג בעשירות -- נותן משקלו או משקל ידו מדברים שדרכן להישקל באותו מקום, אפילו פירות; וכן נותן שרביט מלוא קומתו, אפילו של עץ: הכול לפי ממונו, ודעתו.

ז) [ח] האומר עומדי עליי, ישיבתי עליי, או מקום ישיבתי עליי, או רוחבי עליי, עוביי עליי, היקפי עליי -- כל אלו ספק, ומביא לפי ממונו: עד שיאמר, לא כך נתכוונתי. ואם מת, ייתנו היורשין פחות שבלשונות.

ח) [ט] האומר הרי עליי מטבע כסף, לא יפחות מדינר כסף; מטבע נחושת, לא יפחות ממעה כסף. הרי עליי ברזל, לא יפחות מאמה על אמה לכלה עורב שהיה במקדש למעלה בגג ההיכל, כמו שיתבאר במקומו.

ט) [י] האומר הרי עליי כסף או זהב, ולא הזכיר מטבע -- יביא לשון של כסף או של זהב: יהיה משקלה כדי שיאמר, לא עד כך נתכוונתי. וכן אם פירש המשקל, ושכח כמה פירש -- יביא עד שיאמר, לא עד כך נתכוונתי.

י) [יא] אחד האומר דמיי עליי, או דמי פלוני עליי, או האומר הרי עליי מנה, או חמישים, או כסף, או זהב -- הכול, הן הנקראין חייב דמין; והדמין והערכין לבדק הבית, כמו שביארנו.

יא) [יב] שתי לשכות היו במקדש -- אחת לשכת חשיים, ואחת לשכת הכלים: לשכת חשיים -- יראי חטא נותנין לתוכה בחשאי, ועניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי. לשכת הכלים -- כל מי שהתנדב כלי זורקו לתוכה, ואחת לשלושים יום הגזברין פותחין אותה: כל כלי שנמצא בו צורך לבדק הבית, מניחין אותו; והשאר נמכרין, ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית.

יב) [יג] הוצרכו לקודשי מזבח, ולא הספיקה להן תרומת הלשכה -- מוציאין את הראוי להן מקודשי בדק הבית; אבל אם הוצרכו לבדק הבית, ולא מצאו בלשכת בדק הבית דבר המספק להן -- אין מוציאין הראוי להן מקודשי המזבח.