הלכות ברכות פרק ט

א) כשם שאסור לאדם ליהנות במאכל או במשקה, קודם ברכה -- כך אסור לו להריח ריח טוב, קודם ברכה. וכיצד מברך על ריח טוב, אם היה זה שיש לו הריח עץ או מין עץ, מברך עליו בורא עצי בשמים; ואם היה עשב או מין עשב, מברך בורא עשבי בשמים; ואם היה לא מעץ ולא מאדמה, כגון המור שהוא מן החיה, מברך בורא מיני בשמים; ואם היה פרי הראוי לאכילה, כגון אתרוג ותפוח, מברך שנתן ריח טוב בפירות. ועל הכול, אם אמר בורא מיני בשמים, יצא.

ב) אין מברכין על המוגמר, עד שתעלה תמורתו. וכיצד מברכין עליו, אם היה זה הנשרף שנתן ריח מעץ, מברכין בורא עצי בשמים; ואם היה עשב, מברכין עשבי בשמים; ואם היה ממין חיה וכיוצא בה, מברכין בורא מיני בשמים.

ג) שמן של אפרסמון וכיוצא בו, מברך עליו בורא שמן ערב; אבל שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף, מברך עליו בורא עצי בשמים. שמן שבשמו כעין שמן המשחה, מברך עליו בורא מיני בשמים. הביאו לפניו שמן והדס, מברך על ההדס ופוטר את השמן, מפני שברכה אחת לשתיהן, והוא עצי בשמים.

ד) היו לפניו בושם שהוא עץ ובושם שהוא עשב, אין ברכת אחד מהן פוטרת את חברו; אלא מברך על זה לעצמו, ועל זה לעצמו. הביאו לפניו יין ושמן, אוחז יין בימינו, ושמן בשמאלו; ומברך על היין ושותהו, וחוזר ומברך על השמן ומריח בו, וטחו בראש השמש; ואם היה השמש תלמיד חכמים, טחו בכותל.

ה) דבר שהוא ספק אם מן העץ אם מן האדמה, מברך עליו בורא מיני בשמים; בושם שעירבו הרוכל ממינין הרבה, מברך עליו בורא מיני בשמים. נכנס לחנותו של בשם שיש בה מינין הרבה, מברך בורא מיני בשמים. אם ישב שם כל היום כולו, אינו מברך אלא אחת; נכנס ויצא נכנס ויצא, מברך על כל פעם ופעם.

ו) השושנה וחלפי הים, מברכין עליהן בורא עצי בשמים. נרגיס של גינה, בורא עצי בשמים; ושל שדה, בורא עשבי בשמים. הורד, ומי הורד, והלבונה, והמצטכי, וכיוצא בהן -- בורא עצי בשמים.

ז) שלושה מיני ריח טוב, אין מברכין עליהן; ואלו הן -- ריח טוב שאסור להריח בו, וריח טוב שעשוי להעביר ריח רע, וריח טוב שלא נעשה להריח בעצמו של ריח זה.

ח) כיצד, בשמים של עבודה זרה, ובשמים שעל ערווה מן העריות -- אין מברכין עליהן, לפי שאסור להריח בהן. בשמים של מתים, ובשמים של בית הכיסא, ושמן העשוי להעביר את הזוהמה -- אין מברכין עליהן, לפי שנעשו להעביר ריח רע. מוגמר שמגמרין בו את הכלים, ואת הבגדים -- אין מברכין עליו, לפי שלא נעשה להריח בעצמו של מוגמר. וכן המריח בבגדים שהן מוגמרים, אינו מברך, לפי שאין שם עיקר בושם, אלא ריח בלא עיקר.

ט) בשמים של מסיבה של גויים, אין מברכין עליהן, שסתם מסיבת גויים לעבודה זרה. היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב, אם רוב העיר גויים, אינו מברך; ואם רוב ישראל, מברך: נתערב ריח שמברכין עליו, בריח שאין מברכין עליו -- הולכין אחרי הרוב.