הלכות שאר אבות הטומאות פרק י

א) כל המיטמא באב מאבות הטומאות, בין אדם בין כלים -- הרי הוא ראשון לטומאה כמו שביארנו, עד שיטבול. טבל -- הרי הוא כשני לטומאה, עד שיעריב שמשו: שנאמר "במים יובא, וטמא עד הערב -- וטהר" (ויקרא יא,לב), הכתוב קרא לטבול יום טמא.

ב) אחד טבול יום מטומאה חמורה, כגון שטבל מזיבות או מטומאת מת וצרעת, ואחד טבול יום מטומאת שרץ וכיוצא בו; וכל הטעון הערב שמש, בין אדם בין כלים, בין מדברי תורה בין מדבריהם -- הרי הוא כשני לטומאה, עד שיעריב שמשו.

ג) טבול יום פוסל אוכלי התרומה, ומשקה התרומה, ואוכלי הקודש, ומשקה הקודש: פוסל הכול. כיצד, טבול יום שנגע באוכלין של תרומה -- עשאן שלישי לטומאה, מפני שהוא שני; וכן אם נגע במשקין של תרומה -- טימאן, והרי הן שלישי לטומאה.

ד) נגע טבול יום במשקין של קודש -- טימאן, והרי הן רביעי לטומאה; וכן אם נגע באוכלי הקודש, עשאן רביעי. אבל אם נגע טבול יום באוכלי חולין ומשקה חולין, הרי הם טהורין. ודין מחוסר כיפורים או טבול יום, בנגיעת הקודש -- אחד הוא.

ה) הנה נתברר לך מכל אלו הדברים שאין שם משקין שנייות לעולם, אלא המשקין תחילה לעולם: חוץ ממשקין שנגע בהם טבול יום -- שהן שלישי, אם היו תרומה; או רביעי, אם היו קודש.

ו) [ד] כל הטמאין, בין חמורין בין קלין -- משקין היוצאין מהן כגון רוקן ומימי רגליהן, הרי הן כמשקין שייגעו בהן: אלו ואלו ראשון לטומאה כמו שביארנו -- חוץ מזב וחבריו, שהמשקין היוצאין מהן אב טומאה. ומשקין שהזב וחבריו נוגעין בהן, תחילה.

ז) אפילו אוכל אוכלין טמאין, או שותה משקין טמאין -- המשקין היוצאין ממנו קודם שיטבול, כמו המשקין שייגע בהן: שהן תחילה. וכן טבול יום -- משקין היוצאין ממנו, כמשקין שהוא נוגע בהם: שאינן מטמאין אחרים כלל. אלא אם נגע במשקה חולין, הרי הן טהורין; ואם נגע במשקה תרומה, הרי הן שלישי; ואם נגע במשקה קודש, הוא או מחוסר כיפורים, הרי הן רביעי. [ה] ועתה יתבאר שאין שלישי שבתרומה ולא רביעי שבקודש, מטמא משקה אחר או אוכל אחר; ואין צריך לומר, שאין מטמא כלים. לפיכך קדירה שהיא מלאה משקה, ונגע בהן טבול יום -- אם היה משקה חולין, הכול טהור; ואם היה משקה תרומה, המשקין פסולין והקדירה טהורה. ואם היו ידיו טמאות -- המשקה טמא, בין משקה תרומה בין משקה חולין; וזה חומר בידיים, מה שאין בטבול יום.

ח) וחומר בטבול יום מידיים טמאות -- שספק טבול יום פוסל, וספק הידיים טהור כמו שיתבאר. [ו] אחד טהור שידיו טמאות, או טבול יום שידיו טמאות -- הרי זה מטמא משקה חולין, ועושה אותן תחילה לטמא אוכלין ומשקין כמו שביארנו.

ט) ומאחר שמשקה שיצא מטבול יום כמשקין שייגע בהם, טבול יום שנפל מרוקו או מימי רגליו על כיכר של תרומה -- הרי זה טהור, מפני שהם כמשקין שייגע בהן.

י) [ז] מכל אלו הדברים שהקדמנו לבארם, אתה למד שהאדם יהיה אב טומאה ויהיה ראשון לטומאה, מדברי תורה. ולעולם לא יהיה האדם שני לטומאה, אלא מדברי סופרים: והוא האוכל אוכלין טמאים, או השותה משקין טמאין, או הבא ראשו ורובו במים שאובין -- שכל אלו כשני לטומאה מדבריהם.

יא) וכן שאר כל הכלים, חוץ מכלי חרס -- יהיו אב טומאה ויהיו ראשון לטומאה, מדברי תורה. ולא יהיה הכלי לעולם שני לטומאה, אלא מדברי סופרים: שאם יטמא במשקין טמאים, יהיה שני מדבריהם כמו שביארנו.

יב) [ח] כבר ביארנו שכלי חרס -- לא יהיה אב טומאה לעולם, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים; ויהיה ראשון לטומאה מדברי תורה, ושני מדבריהם -- אם נטמא במשקין כשאר הכלים. ולא יהיה האדם ולא הכלים שלישי ולא רביעי, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.

יג) [ט] האוכלים -- לא יהיו אב טומאה לעולם, לא מדברי תורה ולא מדבריהם. ויהיו ראשון ושני, מדברי תורה: שהאדם או הכלי שהוא ראשון לטומאה -- אם נגע באוכל, עשהו שני. ויהיו האוכלין שלישי ורביעי לטומאה, מדברי סופרים.

יד) [י] המשקין -- יהיו אב טומאה מדברי תורה, כגון מי חטאת ורוקו של זב ומימי רגליו; ויהיו ראשון לטומאה מדברי תורה, כגון שנגעו באב מאבות הטומאות.

טו) וכן אם נגעו המשקין בוולד הטומאה, בין אדם בין כלים -- נטמאו מדברי תורה, והרי הן כראשון לטומאה לטמא אחרים מדבריהם. וכן אם נגעו בשני, בין אדם בין כלים בין באוכלין -- נעשו ראשון לטמא אחרים מדבריהם, כמו שביארנו.

טז) ויהיו המשקין שלישי ורביעי, מדבריהם. כיצד, אם נגע טבול יום במשקה תרומה, עשהו שלישי; ואם נגע במשקה קודש, עשהו רביעי. ואין אתה מוצא משקין שנייות לעולם, ולא משקה שאינו תחילה -- חוץ ממשקה טבול יום או מחוסר כיפורים בקודש כמו שביארנו: שהוא פוסל מדבריהם, ואינו מטמא.