הלכות ביכורים פרק ג

א) הביכורים ניתנין לאנשי משמר, והן מחלקין אותן ביניהן כקודשי המקדש. וכבר ביארנו, שהן קרויין תרומה; ולפיכך זר שאכל ביכורים בכל מקום, חייב מיתה בידי שמיים -- והוא שיאכל אותן, מאחר שנכנסו לחומת ירושלים.

ב) היו מקצתן בפנים, ומקצתן בחוץ -- זה שבפנים, חייבין עליו מיתה; והרי הוא הקדש לכל דבריו. וזה שבחוץ, הרי הוא כחולין לכל דבריו.

ג) כוהן שאכל ביכורים חוץ לירושלים, מאחר שנכנסו לפנים מן החומה -- לוקה מן התורה, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך... ותרומת ידך" (דברים יב,יז): והן הביכורים, כמו שביארנו בהלכות תרומה.

ד) וכן אם אכלן הכוהן בירושלים, קודם הנחה בעזרה -- לוקה מן התורה, כמי שאכלן בחוץ: לפי שהן טעונין הנחה בעזרה, שנאמר "והנחתו לפני מזבח ה' אלוהיך" (ראה דברים כו,י). [ד] ומשהניחן המביא אותן בעזרה -- הותרו לכוהן, ואף על פי שעדיין לא התוודה עליהן: שאין הקריאה מעכבת אכילתן. וביכורים שיצאו חוץ למחיצתן וחזרו, מותרין באכילה.

ה) אכילת ביכורים, כאכילת תרומה לכל דבריו: ויתר בביכורים, שהן אסורין לאונן, וטעונין הבאת מקום; וכוהן טהור שאכל ביכורים טמאים -- לוקה, כשם שלוקה ישראל טהור שאכל מעשר שני שנטמא: מה שאין כן בתרומה.

ו) ומניין שהביכורים אסורין לאונן, שהרי נאמר בהן "ושמחת בכל הטוב" (דברים כו,יא), מכלל שהוא חייב לאוכלן בשמחה, לא באנינות; והאוכלן באנינות, מכין אותו מכת מרדות.

ז) הביכורים טעונין כלי, שנאמר "ושמת בטנא" (דברים כו,ב); ומצוה מן המובחר, להביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו. ואם הביא בכלי אחד, יצא: ולא יביאם בערבוב -- אלא שעורים מלמטה, וחיטים על גביהן, וזיתים על גביהן, ותמרים על גביהן, ורימונים על גביהן, ותאנים למעלה מן הכול; ויהיה דבר אחר מפסיק בין מין ומין, כגון הוצין וחלף, או עלין וכיוצא בהן. ומקיף לתאנים, אשכולות של ענבים מבחוץ.

ח) הביאם בכלי מתכות -- נוטל הכוהן הביכורים, וחוזר הכלי לבעליו. ואם הביאם בסלים של ערבה וחלף וכיוצא בהן, הרי הביכורים והסלים לכוהנים; ואם נטמאו הביכורים, אין הסלים לכוהנים.

ט) כשהיו מביאין את הביכורים, היו מביאין בידם תורין ובני יונה; וכן היו תולין מצידי הסלים תורין ובני יונה, כדי לעטר את הביכורים. אלו שעם הסלים, היו קרבים עולות; ואלו שבידיהן, היו ניתנין לכוהנים.

י) מצות עשה להתוודות על הביכורים במקדש, בשעה שמביאן -- מתחיל וקורא "הגדתי היום לה' אלוהיך, כי באתי אל הארץ..." (דברים כו,ג), "ארמי אובד אבי" עד שגומר כל הפרשה, עד "אשר נתת לי, ה'" (דברים כו,ה-י). ואין קורין אותה אלא בלשון הקודש, שנאמר "וענית ואמרת" (דברים כו,ה), בלשון הזאת.

יא) בראשונה, כל מי שהיה יודע לקרות, קורא; וכל מי שאינו יודע לקרות, מקרין אותו: נמנעו אלו שאין יודעין לקרות מלהביא, כדי שלא ייכלמו. התקינו בית דין שיהיו מקרין את מי שהוא יודע, כמי שאינו ידוע.

יב) המביא את הביכורים -- יש לו רשות ליתנם לעבדו וקרובו בכל הדרך, עד שמגיע להר הבית. הגיע להר הבית, נוטל הסל על כתפו הוא בעצמו -- ואפילו היה מלך גדול בישראל; ונכנס עד שמגיע לעזרה, וקורא ועודהו הסל על כתפו, "הגדתי היום לה' אלוהיך, כי באתי אל הארץ, אשר נשבע ה'..." (דברים כו,ג). ומוריד הסל מעל כתפו, ואוחז בשפתיו; והכוהן מניח ידיו תחתיו ומניף, וקורא "ארמי אובד אבי, ויירד מצריימה..." (דברים כו,ה) עד שגומר. ומניחו בצד המזבח בקרן דרומית מערבית, בדרומה של קרן; וישתחווה, וייצא.

יג) ומניין שהביכורים טעונין תנופה, שנאמר "ולקח הכוהן הטנא, מידך" (דברים כו,ד), לרבות הביכורים לתנופה. וכשם שטעונין תנופה, כך טעונין קרבן שלמים ושיר: שנאמר בהן "ושמחת בכל הטוב" (דברים כו,יא), ולהלן אומר ברגלים "ושמחת, בחגך" (דברים טז,יד) -- מה שמחת החג בשלמים, אף כאן בשלמים. ואין הקרבן מעכב. [יג] ואימתיי קורין בשיר עליהן, כשיגיע לעזרה, מתחילין היו הלויים, וקוראין "ארוממך ה', כי דיליתני" (תהילים ל,ב).

יד) הביכורים טעונין לינה. כיצד, הביא ביכוריו למקדש, וקרא, והקריב שלמיו -- לא ייצא באותו היום מירושלים, לחזור למקומו: אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו, שנאמר "ופנית בבוקר, והלכת לאוהליך" (דברים טז,ז), כל פונות שאתה פונה מן המקדש לכשתבוא לו, לא יהיו אלא בבוקר.

טו) נמצאת אומר, שהביכורים טעונין שבעה דברים -- הבאת מקום, וכלי, וקריאה, וקרבן, ושיר, ותנופה, ולינה שם בירושלים.