הלכות פרה אדומה פרק טו

א) הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה, בין אדם בין כלים -- טמא, ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו: שנאמר "והנוגע במי הנידה, יטמא עד הערב" (במדבר יט,כא) -- הנה למדת שמי הנידה אב מאבות הטומאות של תורה, וטומאת מגען בכל שהוא. ואם היה בהם כדי הזאה, מטמאין במגע ובמשא; והנוגע בהן או הנושאן שלא לצורך -- מטמא בגדים בשעת מגעו או בשעת משאו, עד שיפרוש ממטמאיו: שנאמר "ומזה מי הנידה, יכבס בגדיו" (שם). אינו מדבר במזה על הטמא -- אם טיהר את הטמא, קל וחומר שיהיה הוא טהור: מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה "ומזה מי הנידה" לא נאמר אלא לשיעור -- שהנוגע או הנושא מי נידה שיש בהם כדי הזיה, שלא לצורך הזיה, טמא ומטמא בגדים, דין תורה. וכמה הוא שיעור הזאה, כדי שיטבול ראשי גבעולין של איזוב במים.

ב) במה דברים אמורים שמי חטאת מטמאין, בזמן שנגע בהם או נשאם שלא לצורך, קודם שיעשו מצותם; אבל אחר שעשו מצותם, אינם מטמאין כלל.

ג) כיצד, הרי שטבל את האיזוב והזה על האדם הטמא או על הכלים, והיו המים שותתין ויורדין מעל הטמא לארץ, וכן המים הניתזין בשעת הזיה על הארץ או על הטהור -- הרי אותם המים טהורים, והנוגע בהם והנושאם טהור. הטביל את האיזוב להזות על דבר שאינו מקבל טומאה -- הרי המים המנטפין כשרין להזות מהם, כמו שביארנו; לפיכך מטמאין טומאת מי חטאת, לפי שלא עשו מצותם -- שהרי הטבילה הייתה לשם דבר שאינו מקבל טומאה.

ד) [ב] אין מי חטאת מטמאין את הכול, קודם שיעשו מצותם -- עד שיהיו טהורין וכשרין להזיה. אבל מי חטאת שנפסלו, כגון שנתערב בהם מים, או ששתת מהם בהמה, וכיוצא בהן מדברים הפוסלין אותם -- אם נגע בהם הטהור לתרומה -- נטמא, בין שנגע בידיו בין שנגע בשאר גופו; נגע בהן אדם הטהור לחטאת, ואפילו בידיו -- הרי הוא טהור כמות שהיה.

ה) [ג] מי חטאת שנטמאו, ונגע בהם אחר שנטמאו אדם הטהור לתרומה, בין בידיו, בין בגופו -- נטמא. נגע בהן הטהור לחטאת בידיו, נטמא; נגע בשאר גופו, הרי הוא טהור כמות שהיה.

ו) [ד] מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין, או מי מקוה, או מי פירות -- אם רוב מי חטאת, מטמאין במשא; ואם רוב מי פירות, אין מטמאין; מחצה למחצה, מטמאין.

ז) אפר פרה שנתערב באפר מקלה, וקידש בכולן -- אם היה הרוב אפר פרה, מטמאין כמי נידה; ואם היה הרוב אפר מקלה -- אין מטמאין במגע, אבל מטמאין במשא.

ח) [ה] אפר כשר שנתנו על גבי המים שאינן ראויין לקדשן, ונגע בהם הטהור לתרומה, בין בידיו, בין בגופו -- נטמא; נגע בהם הטהור לחטאת, אפילו בידיו -- הרי זה טהור כמות שהיה.

ט) [ו] מי חטאת שנפסלו, לא יגבלם בטיט -- שלא יעשם תקלה לאחרים, שמא ייגע בטיט ויטמא: שמי חטאת אינם בטילין בטיט, שנאמר "חטאת היא" (במדבר יט,ט). [ז] מי חטאת ששתאתן פרה -- אף על פי שנשחטה בתוך עשרים וארבע שעות, בשרה טהור: שנאמר "למשמרת, למי נידה" (שם) -- בזמן שהם שמורין, אינם בטילין; אבל בזמן ששתאתן פרה, בטלו -- שהרי אינן שמורין.

י) [ח] המזה מחלון שמזין ממנו על הרבים, והוזה עליו, ונכנס למקדש, ואחר כך נמצאו המים פסולין -- הרי זה פטור: שחזקת המים שמזין מהם על הרבים, שהם כשרין; והרי זה, כאנוס. אבל אם הוזה עליו מחלון של יחיד, ונכנס למקדש, ונמצאו המים פסולין -- חייב בקרבן עולה ויורד: מפני שהיה לו לבדוק על המים, ואחר כך ייכנס למקדש.

יא) מחליקים היו העם במים ששותתים בארץ מחלון של רבים, ודורסים אותם, ונכנסים למקדש; ולא היו חוששין להם, שמא פסולין הם.

יב) [ט] המזה באיזוב הטמא לחטאת -- אם יש בו כביצה -- המים פסולין, והזיתו פסולה; אין בו כביצה -- המים כשרים, והזיתו פסולה. ואיזוב זה -- מטמא חברו, וחברו לחברו: אפילו הם מאה, שאין מונין לחטאת.

יג) [י] המגביה כלי שהוזה עליו, והרי עליו המים כדי הזיה -- טהור: שהמים שעשו מצותן אינם מטמאין, כמו שביארנו.