הלכות קידוש החודש פרק ט

א) שנת החמה -- יש מחכמי ישראל שהוא אומר שהיא שלוש מאות חמישה ושישים יום ורביע יום, שהוא שש שעות; ויש מהם שהוא אומר שהוא פחות מרביע היום. וכן חכמי יוון ופרס, יש ביניהם מחלוקת בדבר זה.

ב) מי שהוא אומר שהיא שלוש מאות וחמישה ושישים יום ורביע יום, יישאר מכל מחזור של תשע עשרה שנה, שעה אחת וארבע מאות וחמישה ושמונים חלקים, כמו שאמרנו. ויהיה בין תקופה לתקופה, אחד ותשעים יום ושבע שעות וחצי שעה; ומשתדע תקופה אחת באיזה יום באיזו שעה היא, תתחיל למנות ממנה לתקופה השנייה שאחריה, ומן השנייה לשלישית, עד סוף העולם.

ג) תקופת ניסן, היא השעה והחלק שתיכנס בו השמש לתחילת מזל טלה; ותקופת תמוז, היות השמש בראש מזל סרטן; ותקופת תשרי, היות השמש בראש מזל מאזניים; ותקופת טבת, היות השמש בראש מזל גדי. ותקופת ניסן הייתה בשנה הראשונה של יצירה לפי חשבון זה, קודם מולד ניסן בשבעה ימים ותשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים -- סימנה ז' ט' תרמ"ב.

ד) דרך חשבון התקופה, כך הוא: תדע תחילה כמה מחזורין שלמים משנת היצירה עד מחזור שתרצה, וקח לכל מחזור מהם שעה אחת וארבע מאות וחמישה ושמונים חלקים; וקבץ כל החלקים שעות, וכל השעות ימים, ותגרע מן הכול שבעה ימים ותשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים; והשאר תוסיף אותו על מולד ניסן של שנה ראשונה מן המחזור, ייצא לך באיזו שעה ובכמה בחודש תהיה תקופת ניסן של אותה השנה הראשונה באותו מחזור. וממנה תתחיל למנות אחד ותשעים יום ושבע שעות ומחצה, לכל תקופה ותקופה.

ה) ואם תרצה לידע תקופת ניסן של שנה זו שהיא שנת כך וכך במחזור שאתה עומד בו, קח לכל המחזורין השלמים שעה וארבע מאות וחמישה ושמונים לכל מחזור; ולכל השנים הגמורות ששלמו מן המחזור, עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאתיים וארבעה חלקים לכל שנה; וקבץ הכול, ותגרע ממנו שבעה ימים ותשע שעות ושש מאות שניים וארבעים חלקים, והשאר תשליכם חודשי לבנה תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות ושבע מאות שלוש ותשעים חלקים. והנשאר פחות מחודש הלבנה, תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה השנה, ותדע זמן תקופת ניסן של אותה השנה, בכמה יום בחודש היא ובכמה שעה.

ו) תקופת ניסן לפי חשבון זה, אינה לעולם אלא או בתחילת הלילה, או בחצי הלילה, או בתחילת היום, או בחצי היום; ותקופת תמוז, לעולם אינה אלא או בשבע שעות ומחצה, או בשעה אחת ומחצה, בין ביום, בין בלילה; ותקופת תשרי, לעולם אינה אלא או בתשע שעות, או בשלוש שעות, בין ביום, בין בלילה; ותקופת טבת, לעולם אינה אלא או בעשר שעות ומחצה, או בארבע שעות ומחצה, בין ביום, בין בלילה.

ז) אם תרצה לידע באיזה יום מימי השבוע ובאיזו שעה תהיה התקופה, קח שנים גמורות שעברו משנת היצירה עד שנה שתרצה, והשלך הכול שמונה ועשרים שמונה ועשרים; והנשאר פחות משמונה ועשרים, קח לכל שנה ושנה יום אחד ושש שעות, וקבץ הכול, והוסיף עליו שלושה, והשלך הכול שבעה שבעה; והנשאר מן הימים ומן השעות, תתחיל למנותו מתחילת ליל אחד בשבת. ולאשר יגיע החשבון בו, תהיה תקופת ניסן. ולמה מוסיפין שלושה, לפי שתקופה ראשונה של שנת היצירה הייתה בתחילת ליל רביעי.

ח) [ה] כיצד, הרי שרצינו לידע תקופת ניסן של שנת שלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה -- כשתשליך הכול שמונה ועשרים שמונה ועשרים, תישאר שנה אחת; תיקח לה יום אחד ושש שעות, ותוסיף עליו שלושה, נמצאת תקופת ניסן, בליל חמישי שש שעות בלילה. וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה, תהיה תקופת תמוז בשעה ומחצה מיום חמישי; וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה, תהיה תקופת תשרי בתשע שעות מיום חמישי; וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה, תהיה תקופת טבת בארבע שעות ומחצה מליל שישי; וכשתוסיף עליה שבע שעות ומחצה, תהיה תקופת ניסן הבאה בתחילת יום שישי. ועל דרך זו, עד סוף העולם, תקופה אחר תקופה.

ט) [ו] אם תרצה לידע בכמה יום בחודש תהיה תקופת ניסן של שנה זו, תדע תחילה באיזה יום מימי השבוע תהיה, ובאיזה יום ייקבע ניסן של שנה זו, וכמה שנים גמורות עברו מן המחזור; ותיקח לכל שנה אחד עשר, ותוסיף על סכום הימים שבעה ימים בזמנים אלו, והשלך הכול שלושים שלושים; והנשאר פחות משלושים, תתחיל למנותו מראש חודש ניסן. אם יגיע ליום התקופה, מוטב; ואם לאו, הוסיף יום או שני ימים או שלושה ימים על המניין, עד שיגיע ליום התקופה. ואם תהיה השנה מעוברת, תתחיל למנות מראש חודש אדר שני; וליום שיגיע החשבון, באותו היום מן החודש, תהיה התקופה.

י) [ז] כיצד, הרי שרצינו לידע בכמה בחודש תהיה תקופת ניסן של שנת שלושים ותשע מאות, שהיא שנה תשיעית ממחזור מאתיים ושישים -- מצאנו ראש חודש ניסן נקבע בה בחמישי, ותקופת ניסן בחמישי, ולפי שהייתה שנה זו תשיעית למחזור, יהיו השנים הגמורות שמונה; כשתיקח לכל שנה מהן אחד עשר יום, יהיו כל הימים שמונה ושמונים; תוסיף שבעה, הרי הכול חמישה ותשעים; תשליך הכול שלושים שלושים, נשארו חמישה ימים; כשתתחיל למנות חמישה ימים מראש חודש ניסן שהיה בחמישי, יגיע החשבון ליום שני. וכבר ידענו שאין התקופה בשני בשבת, אלא בחמישי; לפיכך תוסיף יום אחר יום, עד שתגיע לחמישי שהוא יום התקופה -- נמצאת תקופת ניסן בשנה זו, ביום שמיני מחודש ניסן. ועל הדרך הזאת תעשה, בכל שנה ושנה.

יא) [ח] זה שאמרנו תוסיף יום אחר יום עד שתגיע ליום התקופה, לעולם לא תהיה צריך להוסיף אלא יום אחד או שניים או שלושה; ופלא גדול הוא, שתהיה צריך להוסיף ארבעה ימים. ואם מצאת שאתה צריך להוסיף יתר על זה, תדע שטעית בחשבון, ותחזור ותחשב בדקדוק.

---

הלכות קידוש החודש פרק י

א) שנת החמה למי שהוא אומר שהיא פחות מרביע מחכמי ישראל, אומר שהיא שלוש מאות חמישה ושישים יום וחמש שעות ותשע מאות שבעה ותשעים חלקים ושמונה וארבעים רגע; והרגע, אחד משישה ושבעים בחלק. ולפי חשבון זה, תהיה תוספת שנת החמה על שנת הלבנה עשרה ימים ואחת ועשרים שעה ומאה ואחד ועשרים חלק ושמונה וארבעים רגע -- סימן להן י' כ"א קכ"א מ"ח. ולא תמצא תוספת במחזור של תשע עשרה שנה כלל, אלא בכל מחזור מהם ישלמו שני החמה עם שני הלבנה הפשוטות והמעוברות.

ב) בין כל תקופה ותקופה לפי חשבון זה, אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ואחד ושלושים רגע -- סימן להם צ"א ז' תקי"ט ל"א. וכשתדע תקופה מן התקופות אימתיי הייתה, תחשב מאותו רגע מניין זה, ותדע תקופה שאחריה, על הדרך שביארנו בתקופת השנה שהיא רביע. [ג] תקופת ניסן לפי חשבון זה, הייתה בשנה ראשונה של יצירה קודם מולד ניסן בתשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים -- סימן להם ט' ת"ר מ"ב. וכן היא לעולם בכל שנה ראשונה של כל מחזור, קודם מולד ניסן בתשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים.

ג) [ד] כשתדע תקופת ניסן של שנה ראשונה מן המחזור, תחשב ממנה אחד ותשעים יום ושבע שעות וחמש מאות ותשעה עשר חלקים ואחד ושלושים רגע לכל תקופה ותקופה, עד סוף המחזור.

ד) [ה] אם תרצה לידע מתיי תהיה תקופת ניסן לפי חשבון זה, תדע תחילה שנים גמורות שעברו מן המחזור, ותיקח לכל שנה מהן תוספתה, והיא י' כ"א קכ"א מ"ח; וקבץ כל הרגעים חלקים, וכל החלקים שעות, וכל השעות ימים, כדרך שתחשב במולדות; ותגרע מן הכול, תשע שעות ושש מאות ושניים וארבעים חלקים, והנשאר, תשליכו חודשי לבנה; והנשאר שאין בו חודש לבנה, תוסיף אותו על מולד ניסן של אותה שנה. וברגע שיגיע בו המניין, תהיה תקופת ניסן של אותה שנה.

ה) [ו] ומראין לי הדברים, שעל חשבון תקופה זו היו סומכין לעניין עיבור השנה בעת שבית דין הגדול מצוי, שהן מעברין מפני הזמן, או מפני הצורך -- לפי שחשבון זה, הוא האמת יותר מן הראשון, והוא קרוב מדברים שנתבארו באצטגנינות, יותר מן החשבון הראשון שהייתה בו שנת החמה שלוש מאות וחמישה ושישים יום ורביע יום.

ו) [ז] וחשבון שתי התקופות האלו שביארנו דרכם, הכול בקירוב הוא, ובמהלך השמש האמצעי, לא במקומה האמיתי; אבל במקום השמש האמיתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו, בכמו שני ימים קודם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה, בין בחשבון מי שמחשב רביע יום גמור, בין למי שמחשב לפחות מרביע יום.

---

הלכות קידוש החודש פרק יא

א) לפי שאמרנו בהלכות אלו, שבית דין היו מחשבין בדקדוק ויודעים אם ייראה הירח או לא ייראה, ידענו שכל מי שרוחו נכונה וליבו תאב לדברי החכמות ולעמוד על הסודות, יתאווה לידע אותם הדרכים שמחשבין בהם -- עד שיידע אדם אם ייראה הירח בליל זה, או לא ייראה.

ב) ודרכי החשבון, יש בהם מחלוקות גדולות בין חכמי הגויים הקדמונים שחקרו על חשבון התקופות והגימטרייות. ואנשים חכמים גדולים נשתבשו בהם, ונתעלמו מהם דברים ונולדו להם ספקות; ויש מי שמדקדק הרבה, ולא פגע בדרך הנכונה בחשבון ראיית הירח, אלא צלל במים אדירים, והעלה חרס בידו.

ג) ולפי אורך הימים ורוב הבדיקות והחקירות, נודע למקצת החכמים דרכי חשבון זה; ועוד שיש לנו בעיקרים אלו, קבלות מפי החכמים וראיות שלא נכתבו בספרים הידועים לכול. ומפני כל אלו הדברים, כשר בעיניי לבאר דרכי חשבון זה, כדי שיהיה נכון למי שמלאו ליבו לקורבה אל המלאכה, לעשות אותה.

ד) ואל יהיו דרכים אלו קלים בעיניך, מפני שאין אנו צריכין להם בזמן הזה: שאלו הדרכים, דרכים רחוקים ועמוקים הם; והוא סוד העיבור שהיו החכמים הגדולים יודעים אותו, ואינן מוסרין אותו לכל אדם אלא לסמוכים נבונים. אבל זה החשבון בזמן שאין שם בית דין לקבוע על הראייה שאנו מחשבין בו היום, אפילו תינוקות של בית רבן מגיעין עד סופו, בשלושה ארבעה ימים.

ה) שמא יתבונן חכם מחכמי האומות, או מחכמי ישראל שלמדו חכמת יוון, בדרכים אלו שאני מחשב בהם לראיית הירח -- וייראה קירוב מעט במקצת הדרכים, ויעלה על דעתו שנתעלם ממנו דבר זה ולא ידענו שיש באותה הדרך קירוב. אל יעלה זה על דעתו -- אלא כל דבר שלא דיקדקנו בו, מפני שידענו בעיקרי הגימטרייות בראיות ברורות, שאין דבר זה מפסיד בידיעת הראייה, ואין חוששין לו; לפיכך לא דיקדקנו בו.

ו) וכן כשייראה בדרך מן הדרכים חיסרון מעט מחשבון הראוי לאותה הדרך, בכוונה עשינו זה, לפי שיש כנגדו יתרון בדרך אחרת, עד שייצא הדבר לאמיתו בדרכים קרובים בלא חשבון ארוך -- כדי שלא ייבהל האדם שאינו רגיל בדברים אלו, ברוב החשבונות שאין מועילין בראיית הירח.

ז) העיקרים שצריך אדם לידע תחילה לכל חשבונות האצטגנינות, בין לדרכי חשבון הראייה, בין לשאר דברים -- אלו הם: הגלגל, מוחלק בשלוש מאות ושישים מעלות; כל מזל ומזל שלושים מעלות, וההתחלה מתחילת מזל טלה. וכל מעלה ומעלה, שישים חלקים; וכל חלק וחלק, שישים שנייות; וכל שנייה ושנייה, שישים שלישייות. וכן תדקדק החשבון, ותחלק כל זמן שתרצה.

ח) לפיכך אם יצא לך בחשבון שכוכב פלוני מקומו בגלגל בשבעים מעלות ושלושים חלקים וארבעים שנייות, תדע שכוכב זה הוא במזל תאומים בחצי מעלת אחת עשרה ממזל זה -- לפי שמזל טלה שלושים מעלות, ומזל שור שלושים מעלות, נשאר עשר מעלות ומחצה ממזל תאומים, וארבעים שנייות מחצי המעלה האחרון.

ט) וכן אם יצא מקומו בגלגל בשלוש מאות ועשרים מעלות, תדע שכוכב זה במזל דלי בעשרים מעלה בו. ועל דרך זו, בכל המניינות; וסדר המזלות, כך הוא -- טלה, שור, תאומים, סרטן, אריה, בתולה, מאזניים, עקרב, קשת, גדי, דלי, דגים.

י) בכל החשבונות כולם, כשתקבץ שארית לשארית או כשתוסיף מניין על מניין, תקבץ כל מין עם מינו -- השנייות עם השנייות, והחלקים עם החלקים, והמעלות עם המעלות. וכל זמן שיתקבץ מן השנייות שישים, תשים חלק אחד ותוסיף על החלקים; וכל שיתקבץ מן החלקים שישים, תשים אותו מעלה ותוסיף אותה על המעלות; וכשתקבץ המעלות, תשליך אותן שלוש מאות ושישים שלוש מאות ושישים, והנשאר משלוש מאות ושישים ולמטה, הוא שתופסין לחשבון.

יא) בכל החשבונות כולם, כשתרצה לגרוע מניין ממניין, אם יהיה זה שגורעין אותו יתר על זה שגורעין ממנו אפילו בחלק אחד -- תוסיף על זה שגורעין ממנו שלוש מאות ושישים מעלות, כדי שיהא אפשר לגרוע זה המניין ממנו.

יב) כיצד, הרי שהצריכך החשבון לגרוע מאתיים מעלות וחמישים חלקים וארבעים שנייות, סימן ר' נ' מ', ממאה מעלות ועשרים חלקים ושלושים שנייות, סימנן ק' כ' ל' -- תוסיף על המאה שלוש מאות ושישים, יהיו המעלות ארבע מאות ושישים; ותתחיל לגרוע השנייות מן השנייות. תבוא לגרוע ארבעים משלושים, אי אפשר; תרים חלק אחד מן העשרים חלקים, ותעשה אותו שישים שנייות, ותוסיף על השלושים, ונמצאו השנייות תשעים; תגרע מהם הארבעים, יישאר חמישים שנייות. ותחזור לגרוע חמישים חלקים מתשעה עשר חלקים, שכבר הרימות מהם חלק אחד ועשיתו שנייות -- ואי אפשר לגרוע חמישים מתשעה עשר; לפיכך תרים מעלה אחת מן המעלות, ותעשה אותה שישים חלקים, ותוסיף על התשעה עשר, ונמצאו החלקים תשעה ושבעים; תגרע מהם החמישים, יישאר תשעה ועשרים חלקים. ותחזור לגרוע המאתיים מעלות מן ארבע מאות ותשע וחמישים מעלות, שכבר הרימות מעלה אחת ועשיתה חלקים; יישאר מאתיים ותשע וחמישים מעלות. ונמצא השאר, סימנו רנ"ט כ"ט נ'. ועל דרך זו, בכל גירעון וגירעון.

יג) השמש והירח, [יג] וכן שאר השבעה כוכבים, מהלך כל אחד ואחד מהן בגלגל שלו, מהלך שווה: אין בו לא קלות, ולא כבדות -- אלא כמו מהלכו היום, כמו מהלכו אמש, כמו מהלכו למחר, כמו מהלכו בכל יום ויום. וגלגלו של כל אחד מהם, אף על פי שהוא מקיף את העולם, אין הארץ באמצעו.

יד) לפיכך אם תערוך מהלך כל אחד מהם לגלגל המקיף את העולם שהארץ באמצעו, שהוא גלגל המזלות, ישתנה הילוכו, ונמצא מהלכו ביום זה בגלגל המזלות פחות או יותר על מהלכו אמש או על מהלכו למחר.

טו) המהלך השווה שמהלך הכוכב או השמש או הירח בגלגלו, הוא הנקרא אמצע המהלך; והמהלך שיהיה בגלגל המזלות שהוא פעמים יותר ופעמים חסר, הוא המהלך האמיתי -- ובו יהיה מקום השמש או מקום הירח האמיתי.

טז) כבר אמרנו שאלו הדרכים שאנו מבארים בהלכות אלו, אינן אלא לחשבון ראיית הירח בלבד; לפכיך עשינו העיקר שממנו מתחילין לעולם לחשבון זה, מתחילת ליל חמישי שיומו יום שלישי לחודש ניסן משנה זו -- שהיא שנת שבע עשרה ממחזור מאתיים ושישים, שהיא שנת שמונה ושלושים ותשע מאות וארבעת אלפים ליצירה, שהיא שנת תשע ושמונים וארבע מאות ואלף לשטרות, שהיא שנת תשע ומאה ואלף לחורבן בית שני. וזו היא השנה שאנו קוראים אותה, שנת העיקר בחשבון זה.

יז) ולפי שהראייה לא תהיה אלא בארץ ישראל, כמו שביארנו, עשינו כל דרכי חשבון זה בנויים על עיר ירושלים, ולשאר המקומות הסובבין אותה בכמו שישה או שבעה ימים -- שבהם רואין את הירח תמיד, ובאים ומעידים בבית דין. ומקום זה הוא נוטה מתחת הקו השווה המסבב באמצע העולם כנגד רוח צפונית, בכמו שתיים ושלושים מעלות -- עד חמש ושלושים, ועד תשע ועשרים; וכן הוא נוטה מאמצע היישוב כנגד רוח מערב, בכמו ארבע ועשרים מעלות -- עד שבע ועשרים, ועד אחת ועשרים.